החלטה בתיק רע"פ 9629/04

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71304/03 מהרי אמסלו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.9.04 על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר).

2.        המבקש הורשע בבית-משפט השלום ברמלה (כב' השופטת קפלינסקי) בעבירה של איומים, עבירה כהגדרתה בסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהכרעת הדין קבעה השופטת קפלינסקי כי בין המבקש לבין אחיו ואשת אחיו (המתלוננת) נתגלע סכסוך כספי, ועל רקע סכסוך זה איים המבקש על המתלוננת שתי פעמים. ביום 28.5.00 איים המבקש על המתלוננת כי יהרוג אותה ואת משפחתה וכן אמר לה ולאחיו כי ירצח אותם. ביום 31.5.00 הוסיף המבקש ואיים על המתלוננת פעם נוספת באומרו לה: "חכי אני אראה לך" והניף את ידו הימנית כלפיה באופן מאיים.

3.        השופטת קפלינסקי ציינה בפסק-הדין כי ערה היא לכך שהמדובר בעדות יחידה של מתלוננת על רקע של סכסוך כספי וכי "הרשעה על סמך עדות יחידה של מתלוננת טעונה בחינה קפדנית של העדות", ואולם לאחר שמיעת העדים ועיון במסמכים, מצאה כי יש תימוכין לעדות זו בראיות אחרות. השופטת קפלינסקי קבעה כי "לאחר ששמעתי העדים ועיינתי במסמכים...ולאחר ששקלתי החלטתי להעדיף את גירסת המתלוננת על-פני גירסת הנאשם". בגזר הדין החליטה השופטת שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין והטילה על הנאשם קנס בסך 500 ש"ח וכן 6 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים.

4.        על הכרעת הדין הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובפיו טענות הנוגעות הן לעובדות והן לדין. אשר לדין, טענת המבקש היתה כי לא ניתן להרשיע בפלילים על בסיס עדות יחידה של המתלוננת, שעה שבעדות זו נפלו סתירות רבות ומבלי שבית-המשפט יפרט מה הניע אותו להכריע כפי שהכריע. אשר לעובדות, טען המבקש כי גירסת המתלוננת נסתרה על-ידי גורמים אחדים. עוד טען המבקש, כי בניגוד לקביעת בית-משפט השלום, היה למתלוננת אינטרס להעליל עליו עלילות דברים שכן בין השניים יש סכסוך כספי, וכי בית-משפט השלום הסתמך על חקירה משטרתית שטחית וחסרה.

5.        בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את הכרעת הדין של בית-משפט השלום על כנה. בפסק-דין מנומק קובע בית-המשפט כי בדק אחת לאחת את הסתירות עליהן הצביע המבקש בעדות המתלוננת; כי הגיע לכלל מסקנה שאין בהן כדי להפוך את קביעת בית-משפט השלום על-פיה; ו"כי אותן עובדות המוצגות בהודעת הערעור כעובדות חדות ונחרצות, שבהן נתפסה המתלוננת באי אמירת אמת - אינן כאלה". באשר להסתמכות על עדותה היחידה של המתלוננת כבסיס להרשעתו של המבקש, אמר בית-המשפט כך:

בית משפט קמא היה ער לכך שמדובר בעדות יחידה, הדברים נאמרו במפורש בהכרעת הדין.

כאשר אומרת כב' השופטת קמא כי "לאחר ששמעתי העדים ועיינתי במסמכים ... ולאחר ששקלתי החלטתי להעדיף את גירסת המתלוננת על פני גירסת הנאשם", יש בכך התייחסות עקיפה להתרשמותה מהעדים שזהו אחד הכלים החשובים שעומד לרשות הערכאה הדיונית לענין הערכת מהימנות.

לא בכל מקרה צריכה להיות אמירה מפורשת כי בית משפט מאמין לא' ואינו מאמין לב' על מנת שניתן יהיה לראות בקביעות העובדתיות קביעות המתבססות גם על הערכת מהימנות.

6.        על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי. ככלל, חוזר המבקש על הטענות אותן טען לפני בית-משפט קמא ואשר עיקרן הסתמכות על עדותה היחידה של המתלוננת ועל הסתירות ואי-הדיוקים בעדותה. כן מבקש הוא לצרף לתיק בית-המשפט ראיה שלא הובאה לפני שתי הערכאות דלמטה - ראיה המוכיחה, לטענתו, כי כבר בעת שמסר למשטרה את גירסתו, טען כי מדובר בעלילה על רקע סכסוך כספי, אשר-על-כן אין לראות בגירסה שמסר בעניין זה בבית-משפט השלום עדות כבושה.

7.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, היגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. שתי הערכאות דלמטה עיינו ובדקו את הסתירות לכאורה בעדות המתלוננת ולא קיבלו את טענות המבקש; והלכה פסוקה היא כי טיעונים בדבר מהימנות ראיות אין מקומם, כעיקרון, בערכאה שלישית.

           אשר ליתר טענותיו של המבקש, הלכה היא כי בית-משפט שלערעור אינו נוהג להתערב במימצאי עובדה שקבעה ערכאת דיון. לא נמצא לי כי נפל פגם באופן בו נשקלו הראיות ונבחנו העדויות בדיונים בבית-משפט קמא ובבית-משפט מציעא. טענותיו המשפטיות של המבקש זכו אף-הן להתייחסות בית-המשפט המחוזי וגם כאן לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה.

8.        משמצאו שתי הערכאות שדנו בעניין כי ניתן להרשיע על-בסיס הראיות הקיימות, אין הצדק כי נערוך דיון בגלגול שלישי. הלכה מושרשת היא כי רק שאלה בעלת חשיבות כללית - שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ואשר יש בה היבט ציבורי כללי - מצדיקה דיון בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"פ 1468/04 אברהם בן יצחק רמז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). טענת המבקש כי עולה בענייננו שאלה משפטית בת-חשיבות החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, אינה מקובלת עלי.

9.        הבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה למתן היתר להבאת ראיה נוספת.

היום, ב' בחשון תשס"ה (15.11.04)

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: